המרדף התמידי אחר החיים
כולנו אנשים עובדים, שרודפים באופן יומיומי אחרי הכסף, שיהפוך את חיינו לטובים יותר. המרדף אינו נגמר והופך להיות למרדף במעגל סגור. כל כך הרבה מאיתנו חולמים לצאת לפנסיה ואם אפשר גם לצאת לחופש מדי פעם, אבל העבודה מושכת אותנו כל הזמן פנימה, איננו מרשים לעצמו לשחרר קצת מדוושת הגז ולומר סטופ, לעצור לרגע ולנוח. אנחנו מאמינים שאם נעשה את זה, המעבידים שלנו יראו את זה בעין לא יפה וירצו לפטר אותנו, למנוע מאיתנו קידום וכך אנחנו הופכים למשועבדים. כמובן, בל נשכח את הבית שלנו, שאליו אנחנו חוזרים, בדרך כלל בשעות הערב ומטפלים בילדים שלנו, מי מאיתנו שיש לו ילדים, או מי מאיתנו שרק רוצה לחזור ולנוח, לשים רגליים למעלה, לשכב על כורסת הטלוויזיה, להביט במרקע ולפנטז על חלומות גדולים...
לצאת לחופשה
היום המיוחל הגיע ולמרות כל הפחדים שלנו, החלטנו לצאת לחופשה שמגיעה לנו כבר שנים רבות והחלטנו שהחופשה המיוחלת, לא תהיה חופשה רגילה, אלא משהו לא שגרתי, מקום שיהיה בו רק שקט ושלווה ואולי נוכל גם לשמוע את הקול הפנימי שלנו. ההחלטה הגיעה, לנסוע לויפסנה, למקום בו אוכלים את האוכל הבסיסי ביותר, לא מדברים בו במשך 10 ימים, הטלפון מנותק ופוגשים בו רק אנשים כמוך, שמאסו בחיים הסוערים ומחפשים קצת שלווה ושקט, כמובן שגם כמה תפילות לא יזיקו. סיימנו לארוז, יצאנו לדרך שמחים ומאושרים... הנסיעה ארכה כשעתיים, הגענו למקום שכוח אל, בו כף רגל לא דרכה... האוויר, היה נטול עופרת וחומרים כימיים אחרים, החדר נראה נעים ושלו, בדיוק כפי הרצוי. היום הראשון היה נהדר, כל האנשים היו ממש שמחים, היה כיף לאכול אוכל בסיסי – אורז, כבר שנים שלא אכלנו אורז לבן וצח שכזה. היום השני הגיע, היינו צריכים להתעורר מוקדם, כדי לומר כמה תפילות, להקשיב לשיעורים ולעשות מדיטציות. מחשבה אחת החלה מנקרת בראש, הרי באנו לנוח, מה שאומר גם לישון הרבה ואילו אנחנו מתעוררים מוקדם ודבר זה קצת שיבש במעט את השמחה המוקדמת של היום הראשון.
אט, אט החלו מכרסמים ספקות ואף הבטן החלה מקרקרת והמחשבה על איזה המבורגר טוב או סטייק עסיסי חלפה במוחנו. השתיקה הכפויה החלה להראות את אותותיה והישיבה המרובה על הרצפה הכאיבה לשרירים והמחשבה על ישיבה על משהו רך ונעים, משהו טבעי אבל לא לגמרי, למשל, ישיבה על דשא סינתטי רך ונעים ממש שימחה אותנו והתחלנו לדמיין את הישיבה הזו על דשא סינטטי, כשצלחת מונחת לפנינו עם סטייק עסיסי של 350 גרם וסלט ירקות מבריא לידו וכוס קולה בלי סוכר. המיצים החלו לעלות מהבטן אל הגרון, הדשא המלאכותי נשמע יותר ויותר טוב, העצמות והשרירים החלו כואבות יותר ויותר וממש התחננו לכרית או לחתיכה קטנה של דשא ירוק ומוכן בדיוק לגודל של...נו. קמנו בבת אחת, אנשים הסתכלו בנו המומים, ארזנו הכל, אמרנו שלום, בקול, ונסענו אל מסעדת הבשרים הראשונה שראינו.
לא תמיד מה שנכון לאחרים נכון לנו, גם אם זה אומר חיים בריאים יותר ואלי אף ארוכים יותר, לפעמים חשובה יותר שמחת החיים שלנו, ההרגשה שנוחה ונעימה לנו. כלומר, לא ללכת דווקא אל המקום הכי קיצוני ושונה מהמקום שאתה אוהב ורגיל אליו, סדנת ויפסנה, שם הכל טבעי ושקט ו... אלא לנסוע למקום יפה, גם אם יש בו עוד אנשים, למצוא את השקט שלך שם, ליהנות מהטבע בצורה שונה, להביא את הטבע אליך, לא חייבים לנסוע אליו, אפשר פשוט ליצור את זה לבד, לקנות חתיכות של דשא מלאכותי, למשל, ולהרגיש בטבע, לעשות עליו פיקניק ושעצמותיך ושריריך יהיו נינוחים ושמחים.