הסינטטי והאורגני
ביום כיפור טיילנו ביישוב שבו אנחנו גרים. הילדים כבר מזמן מבקשים לעלות ולשחק על הכיכר המרכזית שנמצאת כאן. זו כיכר עגולה שרובה מדשאה, גינון וכמה חפצי נוי – עציצים יפים, פסל או שניים. אבל מה? הכיכר נמצאת במקום מרכזי וסואן ואני תמיד מפחדת להרשות להם לטפס עליה. מילא הילד הגדול, אם אני אחצה איתו את הכביש הוא כבר יסתדר. אבל הקטנה, בקושי בת שנתיים, לא מספיק יציבה בשביל לשחק שם בלי שאצטרך להיות צמודה אליה, וגם שיקול דעת מינימלי עוד אין לה ואי אפשר לסמוך עליה שלא תחליט פתאום שהכביש הוא מקום נורא מעניין לחקור בדיוק עכשיו, כשמתקרבת משאית.
בקיצור, יום כיפור היה הזמנות פז להגשים את חלומם בעניין הכיכר. החנינו את האופניים בצד, חצינו את הכביש וטיפסנו. הילדים היו מבסוטים עד הגג ואני, השארתי בצד את לחצי הכביש הסואן מימי החול והתפניתי לחקור את הגינון והדשא. תמיד הסתכלתי על המדשאה הזו מרחוק ותהיתי באיזה סוג דשא מדובר. לא הצלחתי לזהות אותו, העשבים נראו נורא דקיקים וצפופים והזן בלתי מוכר בעליל. את האופציה שזה דשא סינטטי זנחתי מבעוד מועד, כי הבחנתי תמיד שיש בו חלקות כמעט-מיובשות, צהבהבות כאלה. עכשיו כשדרכנו על הדשא, איששתי את חשדי שלא מדובר בדשא סינטטי, כי המגע שלו אורגני ביותר, אם כי הוא באמת צפוף באופן בלתי מוכר.
העניין טרד את מנוחתי והחלטתי לנסות להגיע לאדמה שבבסיסו, אולי משהו בחקירה יגלה לי מה הוא הזן המשובח של הדשא שעליו אני עומדת, וגם איפה אפשר להשיג אותו. לתדהמתי הרבה, במקום למצוא אדמה תחוחה בתחתית, נגעו אצבעותיי ביריעת פלסטיק מחוספסת, הלא היא מקור הדשא. הדשא הזה בכל זאת סינטטי! כשהפנמתי את הנקודה המפליאה הזו, ניסיתי לעקוב אחרי התוואי שלו ולבחון את כל האזורים שבהם הוא נראה לי אותנטי, אורגני. מצאתי שבמקומות מסוימים אכן המראה והמגע מבלבלים, אך בחינה מקרוב מעלה שגם המקומות המצהיבים – בין אם עוצבו כך מלכתחילה ובין אם המרבד הסינטטי אכן דהה בשמש כאילו היה דשא של ממש – הם חלק מאותו מרבד פלסטי משונה. ומראה הדשא לא דומה לדשאים הרגילים, הקצוצים, שאנחנו רואים בדרך כלל בגינות פרטיות וציבוריות, אלא הוא עשבי יותר, ארוך ודק. ממש כמו בסוואנה...
דשא סינטטי לעומת מקורי
כל העניין מיד העלה במוחי הרהורים על דשא מלאכותי לעומת מקורי, על אותנטיות ועל האם שווה להתאמץ כל כך רק כדי להידמות לדבר אחר, שאינו עוד בהישג ידינו (וידו של מי משגת כיום תחזוק הולם לחלקת דשא רעננה וירוקה)? אמנם התוצאה מרהיבה, אבל שקרית במידה מסוימת. ואולי כדאי לנו בכלל לאמץ את המראה המדברי, המינימליסטי, שאופייני לאזור? ובעוד אני שקועה בפילוסופיה של הדימוי והמציאות, הילדים כבר מזמן מיצו את סקרנותם, ירדו מן הכיכר והמשיכו במסעם ברחבי היישוב.